עמר בר-לב חבר הכנסת עמר בר-לב, מפלגת העבודה http://omerbarlev.co.il http://omerbarlev.co.il/images/banners/omer/omer-bar-lev.jpg http://omerbarlev.co.il/images/banners/omer/omer-bar-lev.jpg [email protected] מפלגת העבודה

ראיון לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה-67 / אלמוניטור

ח"כ עמר בר-לב בראיון לפרשנית הפוליטית מזל מועלם באתר "אלמוניטור" לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה-67, על היעדר היוזמה המדינית, על הביטחון האזורי, על תוצאות הבחירות ועל יום הזיכרון האישי שלו.

ח"כ עמר בר-לב בראיון לפרשנית הפוליטית מזל מועלם באתר "אלמוניטור" לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה-67, על היעדר היוזמה המדינית, על הביטחון האזורי, על תוצאות הבחירות ועל יום הזיכרון האישי שלו. בראיון מספר בר-לב על עיצוב התודעה שלו בעקבות מלחמת יום הכיפורים בה איבד חברים רבים ומסביר, מדוע לא נוכל לשלוט על הפלסטינים לאורך זמן ומדוע המצב הזה ישתנה.

לקריאת הכתבה המקורית באתר לחצו כאן.

הטקסט במלואו:

ח"כ בר-לב: בתפיסת הביטחון שלנו אין יצירתיות ויוזמה

כמו בעת שירותו כמפקד סיירת מטכ"ל בין 1984 ל-1987, כך גם בשנים האחרונות כשהוא חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה: כשיום הזיכרון לחללי צה"ל מתקרב, עומר בר-לב מתלבט היכן נכון שיהיה: באחד האירועים הרשמיים של המדינה או ליד קברו של חברו מבית הספר, בבית העלמין בקריית שאול. אחרי טקס ההתלבטות הקבוע, בר לב מכריע בעד ההתייחדות והזיכרון האישיים שלו. גם השנה, בהישמע הצפירה ב-11 בבוקר, הוא יעמוד מעל המצבה של חברו גדעוני. ברדיוס של 50 מטרים משם קבורים עוד שלושה מבני כיתתו והכיתות המקבילות מבית הספר העממי ברמת השרון.

עבור בר-לב, אלוף משנה במילואים ובנו של חיים בר-לב, הרמטכ"ל השמיני של צה"ל שלימים כיהן כשר מטעם מפלגת העבודה, הלחימה במלחמת יום כיפור היא האירוע המכונן של חייו, והיא תמצית יום הזיכרון הפרטי שלו. גם בקריירה הפוליטית שלו המלחמה ההיא ממשיכה להשפיע ולשמש לו מעין מצפן מוסרי. בראיון לאל-מוניטור לקראת יום הזיכרון, בר-לב נזכר בפעולה הנועזת לחילוץ בני הערובה באנטבה, שבה נהרג מפקדו יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה. "אנחנו צריכים לחזור לרוח אנטבה, ליצירתיות ולתעוזה. זוהי רוח הציונות. דרושה לנו יצירתיות מדינית, כי בכל מקרה אני לא רואה מצב שבעוד חמישים שנה מהיום נוכל להמשיך לשלוט על עם אחר".

אל-מוניטור: מה במלחמת יום כיפורים עיצב את תפיסת עולמך?

בר-לב: מלחמת יום כיפור השפיעה על הדור שלי. הייתי חייל סדיר. אני ובני המחזור שלי היינו בשר התותחים של מלחמת יום כיפור. הצבא הסדיר שאמור היה לבלום, בלם את ההתקפה על גופותינו. אם אני מסתכל על השכבה שלי בבית הספר העממי ברמת השרון, אז יש לנו שלושה אותות מופת: לאילן גדרון שנהרג, לאורי רוזנשיין שנפצע קשה ואיבד עין, וליוני אילני שאחרי המלחמה עזב לארה"ב. היו לנו חמישה הרוגים. אני ועוד כמה בודדים היינו היחידים שיצאו בלי פגע.

לפני המלחמה הייתי סרבן קצונה, אחריה לא יכולתי לסרב עוד, אחרי שחברים קרובים נהרגו ונפצעו. ברמה הכללית, החוויה הזאת גרמה לי להבין מהו מחירה של המלחמה. היא גרמה לי להבין שלא רק בעזרת הכוח אתה מנצח. כי עבורנו, מבחינה טקטית-אופרטיבית, [מלחמת] יום כיפור הייתה הישג גדול. אבל מי שהשיג את מטרת העל שלו היה סאדאת, שיצא למלחמה כדי לשבור את הסטטוס קוו, והצליח בזה.

מבצע צוק איתן מוכיח שוב את מגבלות הכוח. הוא מראה כיצד למרות שהיכולת והעוצמה הצבאיות והטכנולוגיות שלנו כל כך הרבה יותר גבוהות מזו של הצד השני, זו הייתה המלחמה הכי ארוכה שלנו - 51 יום ולא הכרענו אותה, ולא הבאנו לשינוי מדיני.

אל-מוניטור: מה היה צריך לקרות?

בר-לב: ברגע שמדינת ישראל לא מנצלת מהלך צבאי כזה למהלך מדיני בתנאים סופר אופטימליים, אז זו בעיה. הרי האינטרסים שלנו, של סעודיה, של ירדן, של מדינות המפרץ, של ארה"ב ושל אירופה – הם כולם אותו הדבר: נחליש את חמאס ונקדם שיקום ופיתוח תמורת פירוז. היה צריך לנצל את זה. בלי מהלך מדיני, זה עניין של זמן עד הסיבוב הבא.

אל-מוניטור: בנאום שנשאת בכנסת לציון 37 שנה למבצע אנטבה אמרת שאנחנו זקוקים ל"אנטבה מדינית". למה הכוונה?

בר-לב: כל אנטבה הייתה בנויה על אלתור ויוזמה, ואני חושב שאנחנו היום הרבה פחות כאלה. צוק איתן מבטא את זה בצורה מדויקת. אומרים שגנרלים תמיד מתכוננים למלחמה הקודמת, ובמידה מסוימת זה אפיין את צוק איתן. אנחנו עם חטיבות ואוגדות ועם כל העוצמה והגודל של צה"ל, הכמות והאיכות, מול צבא של 15 אלף איש, די פרימיטיבי מבחינת אמצעי לחימה, ולא הכרענו אותו.

הבעיה שלנו היא לא בנשק בתחמושת ובכמות. הבעיה היא שלא שואלים האם צריך לשנות משהו בתורת הלחימה וברוח. הרי כל הפצצות המתוחכמות של חיל האוויר לא עשו עליהם רושם בסופו של דבר. זה לא גרם להם להרים דגל לבן אחרי עשרה ימים.

הכי מסוכן יהיה לומר: "זה לא צבא, אלה כוחות לא מאורגנים, ואי אפשר לתפוס את ראש הנחש כדי לרוצץ אותו". אני לא מקבל את זה. נכון, זה קשה, אבל כאן צריכה להיכנס היצירתיות שלנו.

אל-מוניטור: הכרת את יוני נתניהו ואת אחיו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. כולכם שירתתם בסיירת מטכ"ל, שהיא דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסה. נתניהו איבד את זה?

בר-לב: אני חושב שכן. אין יוזמה. באותו נאום אמרתי לראש הממשלה: קח דוגמה מאחיך. באנטבה באה לידי ביטוי רוח הציונות, לחתור תמיד קדימה, לא להיות פסיביים ולא להיגרר. להיות אמיצים, יוזמים ויצירתיים. ואיפה כל זה היום? אפילו בתפיסת הביטחון הישראלית אין יצירתיות ואין יוזמה.

אל-מוניטור: אתה ודאי מתכוון לתהליך מדיני. מה יקרה כאן לדעתך בלי הסדר מדיני? האם נאבד את הרוב הציוני, כפי שיש מי שמזהיר, או שהפרויקט הציוני יגיע לסופו?

בר-לב: אני לא מאמין שמדינת ישראל כפי שהיא היום - יהודית ודמוקרטית - תשלוט על הערבים הפלסטינים במשך חמישים השנים הבאות. אני לא מאמין שבעוד חמישים שנה נהיה במצב הזה. לא משנה אם יהיו ביהודה ושומרון 2.8 מיליון פלסטינים או מיליון או חמישה מיליון. במאה ה-21 וגם בחצי השני של המאה ה-20 אתה לא יכול שלא לתת זכויות שוות לכל בני האדם, כל עוד אתה רואה את עצמך חלק מהעולם הנאור. הדמוקרטי.

בתור ציוני, אני לא מאמין שאנחנו נוותר על מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לכן אנחנו ניפרד מהם. האם זה יקרה מיוזמתנו, כתוצאה מיוזמה בינלאומית או כתוצאה מקטסטרופה כזאת או אחרת? אני לא יודע. אבל כפי שזה היום, זה לא יכול להימשך. זאת גם הרוח שדוחפת אותי. אני הצטרפתי לפוליטיקה בשביל שההיפרדות הזאת לא תקרה בעוד 30 שנה, אלא כדי שהיא תקרה בעשור הקרוב. והיא תקרה.

אל-מוניטור: האם ערב יום העצמאות ה-67 מרחף מעלינו איום קיומי, כפי שמזהיר ראש הממשלה?

בר-לב: מצבה הביטחוני של מדינת ישראל מעולם לא היה טוב כפי שהוא בשנים האחרונות. האיומים הקיומיים מאוד הצטמצמו. קיים פוטנציאל של איום איראני, שעשוי להצטמצם בעשור הקרוב בעקבות ההסכם. אבל גם מדינת ישראל הולכת ומתעצמת, וגם אם היום הייתה לאיראן פצצה גרעינית, אני לא מאמין שהם היו מעלים בדעתם לפתוח במלחמה גרעינית נגד ישראל, כי המשמעות גם מבחינתם היא נוראה.

אני לא חושב שיש איום קיומי על מדינת ישראל. אני חושב שהאיומים הטקטיים כמו חמאס וחיזבאללה - כמה שהם יכולים להיות חמורים - אינם מאיימים על ביטחוננו. גם האיום האיראני ברגע זה הוא אינו איום קיומי, אולם יש לו פוטנציאל להתפתח לאיום כזה.

אל-מוניטור: המחנה הציוני הפסיד את הבחירות. זה נראה כאילו איבדתם את היכולת לשוב להנהיג.

בר-לב: אין לי תפיסה דטרמיניסטית על החיים, והניסיון שלי מראה שבכל מיני מצבים שבהם לא יכול היה להיות לכאורה אחרת, קרה משהו והמציאות השתנתה לחלוטין. כך היה במהפכה במצרים, בהתמוטטות הגוש המזרחי. מי העלה על דעתו שדבר כזה יכול לקרות? לכן, אני לא מקבל שאם המרכז-שמאל לא ניצח, אז זה לא יקרה לעולם. זה יקרה. לא יודע אם בבחירות הבאות, לא יודע מה יהיה הדבר שיגרום לזה, אבל בסופו של דבר אלה שלושה מנדטים שיעברו מימין לשמאל, וזה יקרה. כרגע די ברור שאנחנו הולכים לאופוזיציה. אין לי ספק שבשום פנים ואופן אסור לנו להיכנס לממשלה שהיא ימנית.

חבר הכנסת עמר בר-לב

חבר הכנסת עמר בר-לב (המחנה הציוני) חבר וועדת החוץ והביטחון בכנסת, יו"ר וועדת המשנה למוכנות צה"ל וביטחון שוטף, וממלא מקום בועדת הכספים. מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מקים ויו"ר תנועת "אחרי!". ממייסדי תנועת "שלום עכשיו". ממייסדי חברת "איתוראן". פועל למען ביטחון ישראל, החזון הציוני ולמען צדק חברתי וחיזוק הדמוקרטיה בישראל.

חדשות ועדכונים מח"כ בר-לב

כל הזכויות שמורות לעמר בר-לב 2014 ©