עמר בר-לב חבר הכנסת עמר בר-לב, מפלגת העבודה http://omerbarlev.co.il http://omerbarlev.co.il/images/banners/omer/omer-bar-lev.jpg http://omerbarlev.co.il/images/banners/omer/omer-bar-lev.jpg [email protected] מפלגת העבודה

טור בנושא הצורך בפיקוח על מערכת הביטחון / הארץ

טור תגובה של ח"כ עמר בר-לב לטענות של פרופ' יגיל לוי בעקבות ריאיון שהעניק ח"כ בר-לב למגזין "דה מרקר".

טור תגובה של ח"כ עמר בר-לב לטענות של פרופ' יגיל לוי בעקבות ריאיון שהעניק ח"כ בר-לב למגזין "דה מרקר".

אפשר וצריך לפקח על מערכת הביטחון - לקריאה באתר "הארץ" לחצו כאן

הטור המלא:

פרופ' יגיל לוי פירסם מאמר בעמודים אלה, תחת הכותרת "הפיקוח מנפח את תקציב הביטחון" ("הארץ", 1.6). המאמר נכתב בתגובה על ריאיון אתי, שפורסם ב־TheMarker כמה ימים קודם לכן (27.55).

צר לי, שלוי לא קרא בעיון את הראיון — אין בו אף לא מלה אחת על "ניפוח" תקציב הביטחון ולא על הצורך בהקטנתו. וזה לא מקרי. טענתי המרכזית היא, כי קשה לוועדת חוץ וביטחון לקבוע עמדה כלשהי בנושא התקציב מפני שאין מוצגים בפניה חלופות, סדר עדיפויות או התלבטות ביחס לתוכנית השנתית של צה"ל, וכנגזר מכך ביחס לתקציב. התייחסותי היחידה לעניין התקציב בראיון היתה: "אינני חושב שהבעיה שלנו לקבל או להשיג עוד ביטחון או עוד הרתעה היא עוד כסף". ועל כך הרחבתי כי יש צורך דחוף, לדעתי, בעדכון תפישת הביטחון ותורת הלחימה של צה"ל.

במאמר של פרופ' לוי היו טענות שגויות נוספות, שנתלו בראיון אתי.

לוי טוען, כי "ההוצאה על צריכה ציבורית ביטחונית עלתה ביותר מ–40% מאז שנת 1995", ואינו מציין, כי תקציב המדינה כולו גדל באותן שנים בכ–40%. התמ"ג לנפש עלה ב–74%, והחלק היחסי של הוצאות הביטחון מהתמ"ג ירד בתקופה זו מ–8.5% ל–4.8%. כלומר, לפי החישוב הזה, תקציב הביטחון לא רק שלא גדל, הוא אפילו הצטמצם באופן יחסי.

בהמשך מציין לוי, כי "בשנת 2003 מונה לראשונה חשב למשרד הביטחון מטעם משרד האוצר. במלים אחרות, תקציב הביטחון התנפח למרות הידוק הפיקוח הפרלמנטרי עליו". כאן לוי טועה ומטעה. ראשית, האם הוא רואה משהו רע במינוי חשב למשרד הביטחון? ושנית, האם אין הוא מבדיל בין הרשות המבצעת (משרד האוצר) לבין הרשות המחוקקת (ועדות הכנסת)?

גם החשש שלוי מעלה, כי "חבר כנסת אחד יתנה את הצבעתו לאישור התקציב בהגדלת שכר החיילים, השני יתנה את תמיכתו במיגון המתנחלים, השלישי יתנה זאת בהגנה על פלסטינים מפני מתנחלים...", איננו רלוונטי ואינו עומד במבחן המציאות. הניסיון הקצר שלי בוועדת חוץ וביטחון מלמד, כי ברוב דיוניה לא קיימת החלוקה המקובלת בכנסת בין קואליציה לאופוזיציה. וגם אם כן, הרי מהות הדמוקרטיה מתבססת על הזכות והחובה של נבחרי הציבור לבטא את השקפתם ואת הציבור שבחר בהם ולהשתמש בכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותם.

רק כדוגמה אוכל להביא את הדיון המשותף של יריב לוין כראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון ושלי, כיו"ר ועדת המשנה למשאבי אנוש, בדרישה להעלות את דמי הקיום של חיילי הסדיר לאחר שנים ארוכות של הקפאה. התוצאה המבורכת היתה החלטת שר הביטחון להעלותם.

אך האמירה התמוהה ביותר בעיני היא המסקנה הבלתי מבוססת של לוי, ולפיה "לא רק שהפיקוח הפרלמנטרי אינו מונע את התנפחות התקציב, אלא שהפיקוח אפילו מעודד את התנפחות התקציב". אין שום נתון או בסיס במאמרו התומך בטענתו זו. מעבר לכך, לא ברור אם לוי מציע לבטל כליל את הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת על הממשלה, ואם כן — האם יש לבטל כליל את הפיקוח של הוועדות בכנסת, או שמא רק הפיקוח של ועדת חוץ וביטחון?

זהו תפקידנו כחברי ועדת חוץ וביטחון: לפקח על מערכת הביטחון ולמתוח ביקורת במידת הצורך. לשם כך אנו זקוקים לארגז כלים יעיל, שיש להוסיף לו כלי פיקוח ובקרה נוספים.

חבר הכנסת עמר בר-לב

חבר הכנסת עמר בר-לב (המחנה הציוני) חבר וועדת החוץ והביטחון בכנסת, יו"ר וועדת המשנה למוכנות צה"ל וביטחון שוטף, וממלא מקום בועדת הכספים. מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מקים ויו"ר תנועת "אחרי!". ממייסדי תנועת "שלום עכשיו". ממייסדי חברת "איתוראן". פועל למען ביטחון ישראל, החזון הציוני ולמען צדק חברתי וחיזוק הדמוקרטיה בישראל.

כל הזכויות שמורות לעמר בר-לב 2014 ©